תהליכי עבודה

תהליך עבודה הוא נוהל בשם שניתן לשימוש חוזר. הוא מלמד את Okou איך הצוות שלך מבצע סוג מסוים של עבודה, כך שהאדם הבא שיצטרך אותו לא יצטרך לכתוב מחדש את ההנחיה.

בפעם הראשונה שאתה מבקש מ־Okou לעשות משהו, אתה כותב הנחיה. בפעם השנייה, אתה מדביק את אותה הנחיה עם התאמות קטנות. עד הפעם השלישית, אתה מעתיק הנחיה ארוכה מתוך מסמך Notion שמישהו קרא לו "ספריית ההנחיות של הצוות". זה הרגע לשמור תהליך עבודה.

הבעיה שתהליכי עבודה פותרים

שיחה חד־פעמית היא בסדר למשימה חד־פעמית. אבל כמעט לכל צוות יש תור עבודה שחוזר על עצמו — קלטים שונים, אותה צורה:

• לקוח כותב פנימה → מאתרים את ההיסטוריה שלו → מנסחים תשובה בשפה שלו → מתעדים את הפנייה
• מופיעה קריאת באג → מחלצים שלבי שחזור → מסווגים חומרה → פותחים issue מובנה
• בוקר יום שני → שולפים את המספרים של השבוע שעבר → משווים לשבוע שלפניו → מפרסמים תקציר

בלי תהליכי עבודה, כל אחד מאלה הוא prompt באורך 200 מילים שכולם צריכים לזכור. עם תהליכי עבודה, לכל אחד יש שם: triage-bug-report, weekly-metrics, customer-reply.

לתהליך עבודה כשלעצמו אין לוח זמנים ואין טריגר — זה הנוהל. כדי לגרום לו לרוץ מעצמו, מחברים אוטומציה.

מה יש בתהליך עבודה

אין גרף צמתים, אין קובץ YAML, ואין מקטע הטריגרים. ה־instruction בדרך כלל נראה הרבה כמו ה־prompt בצ'אט שעבד בפעם הראשונה.

תיאור טוב הוא ההבדל בין תהליך עבודה שמופעל כשצריך לבין כזה שלעולם לא מופעל: "triage a customer-facing bug report and file it to GitHub with severity" עדיף על "do bug stuff."

בעלות וחשיפה

My Okou: תהליכי עבודה חיים בסביבת העבודה הנוכחית. Private Workflow שייך למשתמש הנוכחי. Public Workflow משותף עם חברי סביבת העבודה; Public לא אומר מפורסם באינטרנט. כל הרצה משתמשת ב־הוראות האישיות (Instructions), בזיכרון, בחשבונות המחוברים ובהרשאות של המשתמש המריץ. שיתוף הנוהל אינו משתף את המשאבים האישיים האלה או את התוצאות הפרטיות.

תהליך העבודה הפרטי שלכם בעל אותו השם מקבל קדימות על פני תהליך עבודה ציבורי. השתמשו ב-Workflow ID המפורש כשצריך לזהות הגדרה משותפת מסוימת. Make private copy יוצר עבורכם גרסה נפרדת שאפשר להתאים; עריכות מאוחרות יותר לא יסתנכרנו עם המקור. אוטומציות של חבר אחר אינן מועתקות. יצירת תהליך עבודה פרטי אינה מעניקה לכם הרשאה לפרסם או לתחזק תהליכי עבודה ציבוריים; כללי הפרסום הקיימים של סביבת העבודה עדיין חלים.

Legacy Agents: כל תהליך עבודה שייך ל־Agent אחד. גם לחברי הצוות צריכה להיות גישה ל־Agent הבעלים שלו. Copy workflow בוחר Agent יעד ויוצר fork פרטי. ה־Agent מספק את הפרופיל ואת ה־Instructions שלו, בעוד שההרצה עדיין משתמשת בגישת החשבון המורשית של החבר המריץ.

ראו My Okou וסוכנים ישנים עבור הוראות קבועות.

באיזו חוויה אתם משתמשים?

המסמכים האלה מכסים את שתי החוויות. אם Settings → Personal → My Okou זמין, פעל לפי שלבי My Okou. אם אתם משתמשים בדף Agents עם New agent, פעלו לפי שלבי Legacy Agents. הזמינות יכולה להשתנות בין חברים; המסמכים האלה אינם משנים את החוויה שלכם.

בשתי החוויות, אפשר להריץ כמה צ'אטים או משימות במקביל, להשתמש מחדש בתהליכי עבודה, ולשתף עבודה שנבדקה עם הצוות. subagent בזמן ריצה הוא כלי הרצה, לא פרופיל מוצר נפרד שצריך ליצור.

יצירת תהליך עבודה

מתחילים מדף Workflows

1. פתחו את Workflows. My Okou: בחרו Create in chat. Legacy Agents: בחרו New workflow במקום שבו הוא מוצג.
2. My Okou: המשיכו בצ'אט שלכם; אין צורך בבחירת Agent. Legacy Agents: בחרו את ה־Agent שאמור להיות הבעלים של תהליך העבודה.
3. Okou פותח צ'אט עם prompt מונחה ליצירת תהליך עבודה. תארו את התוצאה, הקלטים הצפויים, הכלים, הפלט, וכל גבול אישור.
4. בדקו את השם, התיאור, ה־instruction, הקבצים והחשיפה המוצעים לפני ש־Okou יוצר את התהליך.

אפשר גם להתחיל בצ'אט קיים ולבקש מ־Okou להפוך משימה שכבר עבדה לתהליך עבודה. שמירת ההרצה המוצלחת הראשונה באותו צ'אט נותנת ל־Okou קלטים, תיקונים ופלט ממשיים ללכוד.

דוגמה ב־My Okou: ה־Instructions של ה־Workflow מתארים את העבודה החוזרת.

מה לכלול ב־instruction

אל תכללו סודות גישה ב־instruction ובקבצים. חברו את השירות דרך Connectors, ואז בדקו את החשבון המחובר ותנו רק את ההרשאות שה־Workflow צריך; ב־Legacy Agents, יש גם לאשר את ה־Agent הבעלים שלו.

בודקים לפני שמבצעים אוטומציה

1. הריצו את ה־workflow ידנית עם קלט מייצג.
2. ודאו שלחבר המריץ יש את גישת החשבון וההרשאות הנדרשות; ב־Legacy Agents, בדקו גם את ההרשאה של ה־Agent הבעלים.
3. בדקו את הצ'אט שנוצר לאיתור הקשר חסר, כתיבות לא צפויות, וצורת הפלט הסופית.
4. ערכו את ה־Instructions או את הקבצים המצורפים והריצו שוב עד שהתוצאה תהיה ניתנת לשחזור.
5. הוסיפו automation רק אחרי שהרצה ידנית נכונה. התחילו עם מסנני אירועים צרים או לוח זמנים בתדירות נמוכה, ואז בדקו את ההפעלות הראשונות.

אימות ידני מפריד בין בעיות בתהליך העבודה לבעיות בטריגר: אם Run now נכשל, תקנו קודם את תהליך העבודה או את הגישה אליו; אם Run now מצליח אבל אירוע לעולם לא מופעל, בדקו את תצורת ה־automation.

איך Okou בוחר תהליך עבודה

אין חובה להפעיל תהליך עבודה לפי שם. Okou טוען אחד באופן אוטומטי כשבקשה נכנסת תואמת לתיאור שלו. תהליך עבודה בשם customer-reply-draft שמתואר כ-"לנסח תשובה לאימייל של לקוח בהתאם לסגנון שלנו ועל סמך המסמכים שלנו" יופעל כשאתם מעבירים אימייל של לקוח — בלי צורך בשם.

כדי לאלץ שימוש בתהליך מסוים, אמרו זאת במפורש: "השתמש בתהליך העבודה customer-reply-draft עבור האימייל הזה."

תהליכי עבודה מובנים

Okou כולל רשימה של תהליכי עבודה חוצי־פונקציות שמתוחזקים על ידי Okou — מחקר וניתוח, פיננסים וחשבונאות, משפטי וציות, מוצר, שיווק, תמיכת לקוחות ותקשורת צוותית. אלה נהלי תחום, לא תשתית מחברים: כל אחד מלמד את Okou איך לטפל בסוג עבודה שחוזר על עצמו.

דוגמאות:

• deep-dive — מחקר מובנה ותכנון פתרון; איסוף עובדות, ואז בחינת אפשרויות
• prd-writing — דרישות מוצר עם מסגור בעיה מובנה וקריטריוני קבלה
• copywriting — קופי שיווקי בכל הערוצים (בלוגים, אימיילים, רשתות חברתיות, דפי נחיתה)
• competitor-matrix — מטריצות השוואה בין תכונות, ניתוחי מיצוב, ניתוחי ניצחון/הפסד
• customer-reply — תשובות אמפתיות, מותאמות למותג ולערוץ, בהתאם לערוץ ולדחיפות
• nda-screening — סיווג NDA נכנסים כ־GREEN / YELLOW / RED והעברתם לנתיב המתאים
• status-updates — דוחות התקדמות ועדכוני בעלי עניין המותאמים לכל קהל

תהליכי העבודה שלכם יושבים לצד אלה ומקבלים קדימות כשהתיאורים שלהם תואמים יותר.

מתי ליצור אחד

הכלל הכנה: אם כתבתם למעשה את אותו prompt יותר מפעמיים — או שאתם יכולים לדמיין חבר צוות כותב אותו — שמרו אותו.

סימנים ברורים:

• לעבודה יש שם שהצוות שלכם כבר משתמש בו ("brief בוקר", "סריקת מתחרים")
• ה־prompt מזכיר כלים, ערוצים או תבניות ספציפיים שלא אמורים להשתנות בכל הרצה
• לפלט יש מבנה קבוע (תקציר, טיוטה, issue שנפתח)
• יותר מאדם אחד צריך להפעיל אותו
• אתם רוצים שהוא ירוץ לפי לוח זמנים או אירוע — ראו אוטומציות

דפוסים נפוצים

• טופס הקליטה. מקבל פריט קלט אחד (אימייל, דיווח על באג, שרשור) ומפיק פריט מובנה (issue, טיוטה, שורה).
• התקציר המחזורי. תהליך עבודה שמצומד לאוטומציה מתוזמנת, רץ מדי יום או מדי שבוע ומפרסם במקום גלוי.
• העוזר באמצע השיחה. מופעל באמצעות @Okou בערוץ כדי לבצע תת-משימה ממוקדת אחת — לאתר, לסכם, לסווג.
• המחבר. מפיק חבילה מרובת פורמטים — טיוטת פוסט לבלוג, פוסטים לרשתות חברתיות וכרטיסים — בהרצה אחת.
• המגיב לאירועים. מצומד לאוטומציית אירוע: אימייל חדש, PR שמוזג או עמוד חדש ב-Notion מתחילים את ההרצה. ראו אוטומציות.

מלכודות שכדאי להימנע מהן

• צר מדי. תהליך עבודה שמתאים רק לקלט ספציפי אחד הוא שברירי. כוונו לצורת העבודה, לא לפרטים של דוגמה אחת.
• מעורפל מדי. "עזרה בשיווק" רחב מדי, ו-Okou לא יֵדע מתי להחיל אותו. היו ספציפיים בתיאור.
• פרטי גישה מקודדים. לעולם אל תדביקו מפתחות API בתוך הוראה. השתמשו במקום זאת ב-custom connectors — פרטי הגישה נשארים בפלטפורמה, מחוץ להישג ידו של המודל.
• מבנה פלט חבוי. ציינו איך התוצר צריך להיראות: "רשימה ממוספרת של שלושה פריטים" או "טיוטת תשובה באורך של פחות מ-150 מילים."
• שוכחים גישה. תהליך עבודה משותף אינו מעניק גישה למחבר. בדקו את החשבון המחובר שלכם, את ההרשאות שהתבקשו, ואת כל בקרות חשבון הצ'אט הזמינות לכם. ב-Legacy Agents, בדקו גם את הגדרות ה-Authorization של ה-Agent שבבעלותו.

מה הלאה

• חברו טריגר באמצעות אוטומציות כדי שתהליך עבודה ירוץ בלעדיכם.
• ראו Agents כדי להבין מי מריץ תהליך עבודה ובאילו הרשאות.
• ראו הרשאות כדי להגביל במה תהליך עבודה יכול לגעת.
• ראו דוגמאות לתהליכי עבודה לחמישה תהליכים כתובים מתחילתם ועד סופם.